שם אחר לאותו מוצר: איך ספקים הופכים השוואה לבלתי אפשרית

נתחיל בדוגמה אמיתית. ספק אחד רושם בתעודה ״מכסה מלבני 478״. ספק שני רושם ״מכסה מלבני אדורל 90״. אלה שני שמות שאין ביניהם כמעט שום דמיון טקסטואלי. זה אותו מכסה.

עכשיו תכפיל את זה במאתיים מוצרים ובחמישה ספקים. קיבלת אלף שורות שצריך למפות אחת לשנייה, ידנית, בלי טבלת המרה, כשחלק מהשמות מקוצרים וחלק מכילים שגיאות כתיב.

למה זה קורה בכלל

• לכל ספק יש מערכת קטלוג משלו, שנבנתה לצרכיו הפנימיים ולא כדי שיהיה נוח להשוות בינו לבין מתחריו.
• יצרנים שונים מייצרים מוצרים כמעט זהים תחת שמות מסחריים שונים.
• שמות מקוצרים בתעודות: ״מוצ׳ 200״, ״מוצרלה פר 0.2״, ״גבינת מוצרלה פרוסה״.
• אריזות שונות לאותו מוצר: קרטון של 100, שקית של 50, מארז של 12 שקיות.

הפתרון הישן: ברקודים

הפתרון המקובל הוא לבנות קטלוג פנימי אחיד, ולקשר אליו כל מוצר של כל ספק דרך ברקוד או מספר קטלוגי. זה עובד מצוין. אחרי שסיימת.

בעל מסעדה שעובד ארבע־עשרה שעות ביום לא מסיים את התהליך הזה. הוא מתחיל אותו, מגיע לספק השני, ומפסיק. זו הסיבה שמערכות רבות נרכשות ולא נכנסות לשימוש אמיתי.

הפתרון החדש: זיהוי לפי דמיון, ושאלה אחת

הגישה השנייה הפוכה: במקום לדרוש ממך להגדיר מראש, המערכת קוראת את התעודות, מזהה מועמדים לאותו מוצר לפי דמיון בשם, במידות, ביחידה ובקטגוריה, ואז שואלת אותך שאלה אחת: ״אלה אותו מוצר?״

אתה עונה כן או לא. התשובה נשמרת לצמיתות עבור צמד הספקים הזה, ולא תישאל שוב. ככל שעוברות תעודות, מספר השאלות יורד עד שהוא מתאפס כמעט לגמרי.

ואז: נרמול היחידה

אחרי שיודעים שזה אותו מוצר, נשאר החלק השני: להביא את שני המחירים לאותה יחידה. קרטון של 100 יחידות ב־84 ₪ הוא 0.84 ₪ ליחידה. שקית של 50 ב־48.50 ₪ היא 0.97 ₪ ליחידה. ההפרש הוא חמישה־עשר אחוזים.